עבודתו של כתב יכולה להיות קשה לפעמים

עבודתו של כתב יכולה להיות קשה ואף משעממת לפעמים, אך לא זה המקרה הפעם. שיחת טלפון ממערכת העיתון הפנתה אותי לכתוב כתבה על מסעדת בנחלה, כהגדרתם "הפנינה שבכתר". הם אינם רוצים פרסום, המקום עובד כבר ועד היום רוב רובם של לקוחותיהם מגיעים משמועה של פה לאוזן. מוזר, חשבתי לעצמי ויתרה מכך מעניין מדוע? עשיתי מעט עבודת רקע, קראתי מעט חומר שנכתב אודותם באתרים כאלו ואחרים, נכנסתי לאתר הבית שלהם וככל שהעמקתי בעניין הציפייה שלי לראות מי עומד מאחורי הרעיון והיישום הלכה וגברה.
ההכוונה למקום היתה קלה למדי מעצם היותו שוכן בלב השכונה החקלאית של נהריה, בחלקה הצפוני, רחוב מקביל לכביש נהריה ראש הניקרה. שלט מרשים בכניסה לנחלה וירידה לכביש כורכר החלו את מסע כתיבתי שמרגע לרגע הפך מפתיע ומרשים יותר ויותר.
שביל אבנים מוקף גינה קסומה בתוך מטע פקאן, כר דשא גדול שעליו מתקני משחקים לילדים הובילו אותי לשטח המסעדה הבנוי רחבת דק חיצונית, בה ישבו מרבית הסועדים תחת שמשיות ומבנה סגור בעיצוב פרובנס, שם ישבו יתרת הסועדים שחום השמש לא סיפק אותם.
התיישבנו באחד השולחנות, שלושת בעלי המקום, אדית ורן פרידמן ואחיו הגדול של רן, זיו, הוצאתי את המחברת ונערכתי לתחילת הכתיבה. זיו פנה אלי ואמר: "אל תרשום דבר, שב, תיסעד, נדבר ומה שתחוש בסוף אותו גם תרשום בכתבה". וכך היה. תוך כדי אכילה ממגוון המנות אשר הוגשו לשולחן ניהלנו שיחת חולין ערה ומיוחדת שהובילה לכתיבת הכתבה.
אדית ורן הכירו על ספסל הלימודים, במרכז הבינתחומי הרצליה. שניהם בוגרי תואר ראשון בממשל דיפלומטיה ואסטרטגיה. לפני ארבע שנים תוך שהם בדרך לביקור משפחתי בכפר ורדים, הביא רן את אדית לראות את הנחלה השפחתית ברסקו. במשך שש שנים בהם התגורר בת"א חפצה נפשו לחזור צפונה ואילו אדית, תל אביבית מבטן ולידה, לא כל כך ששה לרעיון, אך החזון אותו הציג לה רן קרן לה ושינה את דעתה. הרעיון היה לפתוח מסעדה, בקונספט ייחודי שיאפשר לכל באיו להנות, בין אם משפחה עם ילדים ובין אם זוגות אוהבים או פגישת עסקים תוך סעודה משביעה. מכוון שהראייה היתה לטווח הארוך החליטו השניים לא לפרסם ברבים אלא לבנות קהל לקוחות מפה לאוזן בקצב איטי יותר אך מבוקר ואיכותי. שנתיים מאוחר יותר כשהמון פיות השמיעו ללא מעט אוזניים, נזקקו השניים לעזרה בניהול ותפעול המקום והאדם המתאים ביותר היה האח הגדול זיו. איש היי-טק בעל משרה רמת מעלה, עזב את מקום עבודתו וחבר אל הזוג שזה עתה נישא בכדי לחיות את החלום.
האוכל הוגש מנה אחרי מנה, ממנות ראשונות מיוחדות וטעימות להפליא למנות עיקריות בשריות ודגים ופסטות והכל טעים! לשאלתי מי אחראי על המטעמים האלו נעניתי כי בן דודם של זיו ורן הוא שף תל אביבי אשר בונה שלוש פעמים בשנה את התפריט למקום ושני שפים שעובדים במסעדה ונבחרו בקפידה רבה, מוציאים אותו אל הפועל תוך דגש על איכות חומרי הגלם וטריות המנות וזה למעשה סוד ההצלחה לדבריהם, "מי ששומר על איכות לאורך זמן, ללא פשרות והנחות בדרך, יצליח לשמר את קהל לקוחותיו ואף יגדילו ומי שלא, דינו להיסגר". בשלב הקינוחים כבר חשתי שיש גבול לקיבולת של קיבתי אך ללא שום שיכנוע פשוט שוטטתי עם מזלגי מעוגה לעוגה עד שכבר לא נותר לאן לשוטט. אדית, היא זו שאמונה על נושא הקונדיטוריה. אהבתה לארח הולידו את העיצוב הביתי והחמים שהמקום משרה לצד הכנת קינוחים שכל כולם נעשים בו במקום ואין ספק שטריותם ניכרים בכל ביס וביס. הוזמנתי לסיור במתחם כולו, ממתקני המשחקים על הדשא, אשר מעסיקים את הילדים בהנה מרובה בזמן שהמבוגרים יושבים ומתקשקשים סביב השולחן(על כר דשא גדול קיימות מגלשות, נדנדות, בימבות, ארגז חול, מתקני משחק גדולים מתקן מתנפח ועוד. יש גם פינת החתלה והנקה יפיפיה לנוחות ההורים והתינוקות(. אין ספק שהמקום הוא מוסד, מסעדה בעל קונספט ייחודי, מוקפד ואיכותי הנותן מענה הן למשפחות, הן לזוגות והן לפגישות עסקים של צהריים או ערב ואף ארוע משפחתי שבעונת הקיץ נעשה בחוץ ובחורף בשטח הפנימי של המסעדה, מקום בו כל אחד יתחבר לאווירה בה הוא חפץ, תוך כדי סעודת מלכים וחוויה קסומה.
תודה למשפחת פרידמן על האירוח המקסים בזמן הכנת הכתבה.